עדי

כשנולדת, מיד הפכת לכוכבת של המשפחה. לסבתא אליסה ז"ל ולסבא חוסה היית הנכדה הבכורה, התגשמות המשאלה לנכדים. לסבתא סלי ולסבא מרקוס היית הנכדה שנמצאת בהישג יד, הנכדה שלא צריך לסוע אל מעבר לים כדי לבקר אותה, שצריך לסוע רק כמה דקות כדי לראות אותה.

אין פלא שהתרגלת לעמוד במרכז הבמה מהרגע הראשון, מושכת את תשומת הלב של כל הסובבים אותך, מהלכת קסם על כל בני המשפחה והמכרים, מקסימה אותנו בחיוכים שלך.

לפני כעשרים שנה, ואת תינוקת ממש, נפלת מגובה במדרגות בבית של סבתא וסבא שלך. נפלת, ונשארת בחיים. קיבלנו אותך במתנה לעוד עשרים שנים של אושר.

לא עברו ימים רבים מהנפילה המבהילה הזאת וכבר חייכת למצלמה חיוך מלא שמחה.  היה לך עוד הרבה מה להספיק ולא התכוונת להחמיץ אף רגע.

העולם שלך היה עולם קסום ומלא שאלות שצריך למצוא להן תשובה.

עדי חייתה את הרגע. בלי יותר מדי תוכניות לטווח הארוך, עם המון הנאה מכאן ועכשיו. עם אהבה, הומור, סקרנות ויכולת בלתי רגילה לתקשר עם כל אדם - תינוק רך או סבתא בת מאה.

בדיוק לפני שבוע דיברנו בטלפון. השיחה הייתה קצרה מאוד. אבל לא היה צורך במלים רבות כדי לחוש את האושר שלך, את השלמות והביטחון שחשת.  בסוף השיחה אמרת: "אני שולחת לך המון אהבה", ושבת ואמרת: "המון אהבה".

אז הנה אנחנו, עדי, שולחים לך בחזרה המון אהבה, עוטפים אותך באהבה שתהיה שלך לנצח.