יום שלישי, שעה 18:00, צלצול בדלת.

שני שוטרים עומדים בחוץ, מבקשים רשות להיכנס. שואלים אותי אם יש לי ילדה בשם עדי שמטיילת בהודו. אני עונה להם בחיוב. "יש אתך מישהו בבית?" הם מבררים. שני יורדת במדרגות. "בואי שבי", הם מבקשים. מתיישבים בסלון. אני מרגישה את האדמה תחתי רועדת, חשה שמשהו נורא ואיום עומד להתרחש. אני מבקשת מהם להמתין, אני חייבת להשיג את בארי. חכו! אל תדברו! זמן רב אנחנו ישובים בסלון בשקט.  אני לא מאפשרת להם לומר לי את מה שהם באו להודיע. רגעים אחרונים של אשליית שליטה על מצב שאין לי עליו שום אפשרות לשלוט...

זה היה בדיוק היום לפני 10 שנים. הרגע הזה בו הכל השתנה. רעידת האדמה של חיי .החיים כפי שהכרתי אותם נבלעו בתוך השבר האדיר הזה שבקע בתחתיתו של נהר חיי.

עד אותו יום, חיי דמו לאפיק ארוך שנוצר במהלך זרימתם של 47 שנותיי. כל מה שחוויתי יצר אפיק ברור, רחב , גדותיו יציבות, זרימת מימיו קבועה.

מי הנהר נעו בשטף רב, לעתים הציפו את הגדה, לפעמים זרמו לאיטם.

מערבולות לא חסרו בו, היו גם כאלה, אך המסלול היה ידוע לי . "חשבתי" שהיה ידוע לי.

ברגע אחד, באותו יום שלישי, בקע אדיר נוצר בתחתית. בקע ענק שלתוכו נבלעו כל מימי. התרוקנתי. נדמה היה שחיי יפסקו גם הם עם מותך...

בתגובה מהירה פיניתי כל מכשול שהפריע בדרכם של אותם פלגי מים שהזינו את נהר חיי. נאחזתי באבא שלך, באחיותיך, במשפחה המורחבת, בחברים ובחברות שהקיפו אותי , הכל - בכדי לאפשר את המשך הזרימה באפיק הפצוע .

לא להיכנע. להמשיך לזרום.

אבל הנהר, כמובן, כבר לא היה אותו נהר. גובה מימיו ירד מאוד. הבקע ,שנפער בתחתיתו, המשיך לרוקן אותו.

הייתי חייבת לפעול. להיערך מחדש. הכל השתנה. מה שהיה לא יהיה עוד. את אינך עוד.

10 שנים שאני חופרת במו ידיי תעלות ומעברים כדי להגיע למקורות מים נוספים אשר יזינו אותי במימיהם. מצאתי בשנים אלה נחלים שלא הכרתי, פלגי מים קטנים וגדולים שמצליחים למלא אותי ולעלות את מפלס נהר חיי. טיפחתי מעיינות נסתרים שבוקעים מתוכי ...

ערוצים שלא הזינו אותי, שהעכירו את מימי או רוקנו אותי - נסתמו.

 10 שנים עברו. נהר חיי המשיך לזרום כנגד כל הסיכויים.

מפלס המים לא יחזור לעולם למה שהיה. איך אפשר? הבקע העמוק עדיין פוצע את האפיק בתחתיתו.

יחד עם זאת , אני מופתעת לגלות שהמים, כיום, צלולים יותר מאשר בעבר.

הכל שקוף יותר, ברור יותר, רואים יותר את כל מה שקודם נסחף עם הזרם מבלי שהייתה שהות להקדיש לכך תשומת לב.

המים זורמים היום לאט יותר, בשקט יותר, מזמינים לחוות את הרגע הזה, את היום הזה, להתעכב על הנוף, להעריך את מה שיש . צלילותם מאפשרת לראות דרכם. לראות את מה שהם נושאים עמם. את מה שחי בתוכם. זרימתם האיטית מציעה לקחת פסקי זמן. לעצור, לבחון את המסלול ואז להמשיך.

הידיעה שיש בי את הכוח לחפור תעלות חדשות מרגיעה מעט. ההכרה במקורות המים שבתוכי מעניקה בטחון .

כמו תמיד, בשבוע שלפני האזכרה אני סותמת זמנית את כניסתם של הערוצים המזינים אותי. אני מאפשרת למפלס המים לרדת למינימום. זרימת חיי כמעט נעצרת. אני זקוקה לשקט.

המים הרדודים חושפים את הבקע העמוק הפעור בתחתית . אני חשה אותו. נוגעת בו. לא מפחדת להישאב. בימים אלה, אני אתך עדי. אני עם מותך, אני עם היעדרך. אני עם הגעגועים הבלתי פוסקים. מחר, אפנה את המכשולים שהצבתי. שוב תהיה זרימה גדולה באותה רשת שחפרתי בעמל רב.  

בקע מותך יישאר פתוח בתחתית. ההישרדות לא תיפסק. הדאגה לשמירה על מפלס המים - הנה חלק ממני לעולם. אבל זרימת חיי תמשיך. כפי שהבטחתי.

גם הפעם , השבוע שאני מפנה עבורך צפן לי הפתעות רבות. לפשפש בניירות שלך, במחברות המחשבות שלך, בקופסאות עם הברכות והפתקים ששמרת זה כמו להיכנס ל"ארץ פלאות"...

השנה, מצאתי סיפור שכתבת בהיותך ילדה צעירה בת 11. הספור הזה כתוב , כמובן, בהרבה שגיאות כתיב , שהיו בשנות ילדותך חותמת הזיהוי של כל דבר פרי עטך. אהבתי אותו כי הוא משקף הרבה ממה שאני ואחרים זוכרים עליך: ילדה יצירתית, עם עולם פנימי עשיר, שמרקדת להנאתה בין דמיון ומציאות ומצליחה בדרך פלא לשלב בין השניים.

הספור נקרא : סוס הקסמים ( כסמים בכ' , כמובן):

"שלום. קוראים לי עדי והתחביב שלי הוא לרכב על סוסים.

יום אחד, כשבאתי אל האורווה - לא היה שם אף אחד.

פתאום ראיתי סוס יפיפה. הוא היה שחור כולו, חוץ משערו. שערו היה לבן בלי שום כתם שחור.

התחלתי לעלות עליו. עליתי בקלות ואז התחלנו לדהור. זה היה כל כך כיף, בלי שום בעיות דהרנו...

הלכנו, דילגנו, קפצנו - ופתאום הסוס פרש כנפיים ועפנו אל השמיים הכחולים.

לא ידעתי איך זה קרה אבל הייתי מעל כל העולם על סוס הפלאים שלי.

ואז נחתנו בשדה גדול שלא ראיתי אותו מעולם.

פתאום הופיעו המון סוסי פרא דוהרים וצוהלים. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי סוסי פרא אמיתיים.

כל כך אהבתי לרכב אל על. איך אקרא לסוס הזה? אולי אולי אולי אקרא לו "חלום" כי כל החלומות שלי התגשמו אתו.

כן, אקרא לו "חלום" , "חלום קסום". זהו : "חלום קסום".

ואז התחלנו לדהור בחברת סוסי הפרא. ואז כל הסוסים פרסו כנפיים וכולם עפו וגם "חלום קסום" ואני עפנו איתם.

ופתאום נשמע קול קורא: "עדי, עדי, תפסיקי לחלום, השיעור מתחיל!" אוי, חבל... זה היה רק חלום.

"עדי", אמרה המורה: "היום תרכבי על "חלום קסום".

 נו, טוב... מותר לחלומות להתגשם ,לא?

ככה בקרת אותי השבוע, ילדת חלומות שלי , והעלית שוב חיוך על שפתיי . 

דידי, היית צריכה להיות היום בת 31. כבר לא נערה אחרי צבא. אישה צעירה שכל חייה היו עוד לפניה.

אני מביטה בחבריך, אותם צעירים וצעירות אהובים שחייהם המשיכו במסלול ,שהיה אמור להיות גם מסלול חייך ושואלת את עצמי: איפה היית היום לו היית כאן?

אולי היית שחקנית צעירה ומצליחה? אולי היית אמנית רב תחומית? אולי היית עוסקת במקצוע טיפולי כלשהו? אולי משלבת בין כל אלה... אולי היית חוזרת מהודו עם רעיונות חדשים לעתיד מסעיר ומלהיב, שהרי היצירתיות שלך לא ידעה גבול וההפתעות ממך היו אין סופיות...

אולי היית גרה בדירה בתל אביב? אולי באחת השכונות האהובות על צעירים היום . אולי היית עוברת לישוב כפרי כלשהו או מצטרפת לחברות שלך שהתיקו את מגוריהן לצפון?

אולי היית בזוגיות? אולי כבר נשואה? אולי בן הזוג שלך היה גבר עם נפש אמנותית ויצירתי כמוך... אולי היית מתחתנת עם מישהו הפוך שהיה משלים ומרגיע את הסערות שבתוכך... אולי היית כבר אמא לתינוק או תינוקת כמו רבות מחברותיך? אולי היית חווה את אותן תחושות נפלאות וממלאות שמביאה עמה אהבת אם לילדיה, אהבה שכה כואב לי שלא זכית לחוות...

אבל לא, כל זה לא קרה. "מותר לחלומות להתגשם", כתבת - אבל החלומות שלך על העתיד שציפה לך - לא התממשו.10 שנים חלפו ואת עדיין תרמילאית אחרי צבא, בת 21, צעירה קסומה ויפה.

עדידי , רציתי שתדעי, ש- 10 השנים הראשונות של חייך היו 10 השנים המאושרות בחיי. הפכתי בהן לאמא  לשלושתכן, חוויתי רגעי אושר משפחתיים ואישיים רבים. לימדתי אותך, למדתי ממך, למדתי אתך, גידלתי אותך, גדלת מולי, גדלתי אתך.

10 השנים שחלפו מאז מותך היו 10 השנים הקשות ביותר שחוויתי מעולם. אני רוצה להאמין שלא יתכנו קשות מהן. הגעגועים אליך לא פסקו לדקה, הם רק התגברו. הם הונחו קצת בצל , בהתמודדות הקשה של שלושת השנים האחרונות, אך הם כאן, מוצפים בכאב ובועטים בבטני בכל עוצמתם. אמרתי לך לא לחשוש : אחזור אליך. אהיה שוב אתך. אמצא את האיזון...מצאתי. למדתי איך להמשיך להיות אמא של שלושתכן. לחלק את תשומת ליבי , להעניק לכל אחת מכן זמן איכות משלה. שלושתכן בנותיי. לעולם.

ילדה שלי, את עדיין איננה ואת עדיין ישנה. גופך טמון כאן, במקום הזה. רוחך לא כאן. רוחך אתנו.  את כאן בחייהם של אוהביך , שזוכרים אותך ושומרים לך מקום בליבם. את כאן אפילו בליבם של כאלה שלא הכירו אותך בחייך. את כאן בשירים שאהבת שעדיין מזכירים אותך, את כאן במראה ילדים שעושים תעלולים שאהבת לעשות , בחמניות פורחות , בסיפורים מצחיקים שאני שומעת, בבועות סבון שמופרחות לאוויר, בצעירים מוכשרים שלומדים משחק ושרים שירי מחזות זמר...

בלידתך, הגחת מרחמי אל העולם. במותך, במסלול הפוך ולא טבעי , חזרת להיות חלק ממני, חלק מגופי, מרוחי שלי. חזרת אל רחמי.10 שנים אחרי - את חלק ממי שאני היום.

אני אוהבת אותך ילדה שלי, את חסרה לי כל יום יותר. חסר לי החיבוק שלך, הצחוק שלך, החיוך שלך, חסר לי אפילו העניין והאתגר שהצבת לי כאמא. היית יפה ומיוחדת, יצירתית , מוכשרת , נפש רגישה, מורכבת, קשה עם עצמה לא פעם, מלאה ושופעת בכל כך הרבה רעיונות, סיפורים, אהבה ונתינה.

אני מקדישה לך שיר של יעל נעים. מילות השיר מתארות נערה צעירה שמזכירה לי אותך. את , שמילאת מחברות עם מחשבות, שהבעת את עצמך בצבעים כה רבים, שהפלגת על כנפי הדמיון, נהנית מהעולם הפנימי העשיר שבתוכך ולא פסקת מלהזמין אחרים לחקור ולצלול לעולמם שלהם. How can you stay outside? There is a beautiful mess inside - אומר הפזמון...

אוהבת אותך, יפה שלי. מתגעגעת אליך יותר מתמיד.

YAEL NAIM LYRICS Far Far /

Far far, there's this little girl She was praying for something to happen to her Everyday she writes words and more words Just to speak out the thoughts that keep floating inside And she's strong when the dreams come cos' they Take her, cover her, they are all over The reality looks far now, but don't go

 How can you stay outside? There's a beautiful mess inside How can you stay outside? There's a beautiful mess inside

 Oh oh oh oh Far far, there's this little girl She was praying for something good to happen to her From time to time there're colors and shapes Dazeling her eyes, tickeling her hands They invent her a new world with Oil skies and aquarelle rivers But don't you run away already Please don't go oh oh

 How can you stay outside? There's a beautiful mess inside How can you stay outside? There's a beautiful mess inside Take a deep breath and dive there is a beautiful mess inside how can you stay outside?