דף הבית אלבום ספר אורחים צור קשר
 
 
אבא ואמא- בטכס גילוי המצבה 22/7/05
עדידי

כבר חודש עבר, וקשה לנו לקלוט שאת איננה.

אני מרגישה כמו אדם אשר קטעו לו את הרגל, ועדיין מרגיש את הרגל הקטועה ורק כשהוא נוגע במקום בו היא  צריכה הייתה להיות הוא מבין שהיא אכן איננה.
אני לא יודעת מה קורה בסוף לאנשים אשר קטעו להם את הרגל, אני יודעת שאצלי- אני אמשיך להרגיש את הרגל החסרה תמיד ואף אשען עליה ואמשיך ללכת.

ככה אנחנו מרגישים. אנחנו יודעים שאת לא איתנו פיזית, אבל את ממשיכה להיות חלק מאיתנו וכל העושר והאושר אשר השארת אחריך ימשיכו לתמוך בנו בהליכה בשביל החיים.

כן, רציתי לספר לך שבלי לשים לב בחרנו להמשיך לחיות.קשה להבין את זה, אבל אפילו במצב הקשה והבלתי נתפש שבו אנחנו נמצאים יש מקום לבחירה.

כל אחד מאתנו, אבא, גילי, שני ואני מנסים להחזיק חזק בגלגל ההצלה הזה שזרקת לנו, ולהמשיך להיות מאושרים , למרות הגעגועים שכבר חזקים כל כך והכאב שמופיע בעוצמה ובפתאומיות כמו המונסונים שיש בעונה זו במקום שאהבת, בהודו.

את יודעת , דידי, מצאתי את הקלטת שהקלטת את עצמך עם הילדים בהודו. אני מקשיבה לה שוב ושוב ובעצמי כבר יודעת את המילים וחלק מהשירים. אני שומעת בקלטת הזו הרבה מנגינות, גם את אלה שאתם שרים וגם את אלה שמתחבאות מאחורי הצלילים, כמו מנגינת האושר, שלך ושל הילדים, ומנגינת האהבה, הרבה אהבה אשר נתת .

ראיתי גם את התמונות שלך, וגם בהם רואים את החיוך שלך, רואים את השמחה, רואים כמה את מחוברת לאנשים ולמקום.  את זוכרת את המשל שספרתי לך על הבחור ההודי ששואל את הזקן איך האנשים בכפר אליו הוא עובר? את רואה איך גם את, כמו אותו בחור, מצאת בכפר החדש בדיוק את אותם דברים שהיו לך בכפר ממנו באת: אנשים נחמדים, שמחה, שירים, צחוק ואהבה.  

רציתי לומר לך שאנחנו נוסעים לשם, לכפר שכל כך אהבת. אנחנו ניקח לשם את הצעצועים שמצאנו בציוד שלך והתכוונת לחלק לילדים ולא הספקת . אנחנו נשב מול הנוף המהמם אשר כל כך אהבת ונהיה אתך. אנחנו נצא לטיולים בשבילים בהם הלכת. נצא לטרקים בהם ניסית לפתות את אבא לבוא להודו. אנחנו נפגוש את המשפחה המקסימה אשר ארחה אותך .

אני יודעת שגם שם תהיי איתנו, כמו שאת איתנו עכשיו. גם שם נרגיש אותך , כמו את הרגל הקטועה.

יאיר לפיד כתב שהמוות של אחותו עשה אותו אדם טוב יותר. זה מדבר אלי, ואני מרגישה שאני אנסה.אני חושבת שאם כל מי שאהב אותך יצליח להיות קצת טוב יותר אחרי מותך, העולם כולו יהיה טוב יותר, כי כל כך הרבה אנשים אהבו אותך.

דידי, סדרנו לך חלקת קבר שתתאים לך. שתהייה קסומה כמה שאפשר, עם פייה כמו אלה שאהבת לגזור ,עם פרחים , בקרבתן, את , פרח שלנו, תרגישי נעים.

אנחנו נהיה בסדר, עדידי . כולנו נהייה בסדר.

את , בעולם הזה בו את נמצאת עכשיו , מגלה דברים חדשים שאנחנו עדיין לא מכירים.
גילי, שלמרות הכאב העצום שהיא מרגישה היא מגלה יכולת מדהימה להיות גם מחוברת לרגשות שלה וגם לתפקד .
שניני שהוקפצה ללא התרעה לעולם הבוגרים, מצליחה גם היא לתמרן בין הכאב על חסרונך ובין הרצון להמשיך לעסוק בכל מה שאהבתן כל כך יחד.
אבא, שמצליח להמשיך גם בעבודה וגם בדברים הכיפים שהוא אוהב, ויחד עם זה להיות אתנו  ולהרגיש אותך איתו בכל רגע מהיממה  .
ואני, מנסה גם, להחזיק מעמד עם הראש מחוץ למים,בטוחה כבר שאני לא טובעת אבל מקווה בקרוב להתחיל גם ליהנות מהים.
יש לנו מעגל מדהים של חברים ומשפחה שנותנים לנו פיגומים להישען עליהם.

דידי, המסע הזה בפרק השני של החיים שלנו רק מתחיל. כמו שהבטחתי לך, אנחנו נמשיך ללכת בו, גם אם בדרך יהיה קשה,אנחנו לא מוותרים- לא עליך ולא על להיות מאושרים..

אנחנו אוהבים אותך מאוד מאוד.  
 
 
Created by Sagi-Design