דבריה של גליה שקד מתוך המפגש"סמים ופסיכוזה" אשר התקיים ב22/6/07 במלואת שנתיים למותה של עדי:

שלום,
שמי גליה. אני אמא של עדי, גילי ושני.

אני פה היום עם משפחתי,   כדי לספר לכם על עדי, על מי היא הייתה ועל מה שהביא למותה,  לפני שנתיים ,במהלך טיול בהודו.

לא קל לנו לעמוד פה לפניכם ולספר על נסיבות מותה של עדי.

יחד עם זאת, אנחנו מרגישים שזה נכון לנו, שזה נכון לעדי וזה נכון למען צעירים רבים אחרים.

עדי הייתה הילדה הבכורה שלנו.  היא  נולדה ב-15 לספטמבר 1983.היא גדלה כאן, בהרצליה. למדה בבית ספר "גורדון" לאומנויות , המשיכה ללמוד פה, בחטיבת "זאב" במגמת תיאטרון ואחר כך ב"תיכון אלון" ברמת השרון, גם כן במגמת תיאטרון.

אחרי הלימודים, היא התגייסה לצבא ושרתה כמשקית אמל"ח ביחידת "דובדבן".

כמו הרבה מבני גילה, היא עבדה קצת אחרי השחרור,למדה לפסיכומטרי , נבחנה, ויצאה לטיול להודו במרץ 2005.

ב- 21 ליוני 2005 עדי נהרגה בדלהי. היא הייתה בת 21.

עדי הייתה ילדה מאוד מוכשרת, מאוד יצירתית, עם דמיון מאוד מפותח. ילדה חמה , רגישה ומצחיקה. היא  אהבה מאוד את המשפחה, היא אהבה מאוד את החברים שלה, היא אהבה ילדים ואהבה אנשים בכלל.  היא אהבה תיאטרון, , היא אהבה לשיר ולהמציא שירים, היא אהבה להצחיק ולעשות שטויות , היא אהבה ללמוד לנגן בגיטרה, היא אהבה פיות.

עדי הגיעה להודו בתחילת מרץ 2005 ולאחר שבועיים בעיר רישיקש היא נסעה לכפר מאוד יפה, קסאר דווי, הנמצא בצפון הודו, למרגלות ההימלאיה. היא בלתה שם שלושה חודשים.

היא עשתה שם דברים מאוד יפים. היא  יצרה קשרים עם אנשים מקומיים והתחברה מאוד לבני המשפחה אצלם שכרה חדר, היא לימדה את הילדים מילים בעברית ובתמורה הם תרגלו איתה הינדית דרך שירים שהמציאה.היא גם למדה הינדית בצורה מסודרת, כמה פעמים בשבוע, אצל מורה פרטי בעיירה סמוכה.היא הכירה צעירים מכל העולם שגרו או הגיעו לביקור בכפר.

היא טפלה מיוזמתה בילד חריג שגר בכפר, עזרה לו בשיעורים, לוותה אותו מספר פעמים לבית הספר. היא השתתפה בקייטנה יומית שערכו שם ואפילו העבירה פעם שיעור אנגלית בכיתה.

היא הוקסמה מהשקט והשלווה של חיי הכפר. היא הוקסמה מהנוף של העמק  ומהזריחות המשגעות על רקע רכס ההרים.

היא הייתה איתנו בקשר כל הזמן. היא שלחה קצת אי מיילים, תקשרה לעתים במסנג'ר ובעיקר-  דברה איתנו בטלפון . היא ספרה כמה שהיא נהנית, כמה שחיי הכפר הרגועים נעימים לה, כמה שהשגרה השקטה שהיא בנתה לעצמה שם עושה לה טוב.היא נשמעה כל הזמן מאושרת מאוד.

עדי לא ספרה לנו שהיא  מעשנת ג'ראס, שכמו גראס, חשיש או מריחואנה , הוא אחד התוצרים של צמח הקנביס.למרות שהיא הבטיחה לנו שהיא לא נוגעת בסמים, היא עשנה ג'ראס כי היא האמינה שזה סם קל, שלא מזיק.

 שוחחנו על נושא הסמים לפני נסיעתה, אך מתברר, שכשאמרה שהיא לא מתכוונת לגעת בסמים, היא התכוונה לסמים קשים יותר, לא לקנביס.

אנחנו מבינים היום שהיא לא ספרה לנו שהיא מעשנת ג'ראס כי היא לא רצתה להדאיג אותנו לגבי משהו שלדעתה - לא היה צריך לעורר שום דאגה.בדיעבד אנו יודעים שגם בשנה האחרונה, לפני נסיעתה להודו, היא עשנה בארץ. היא הייתה בטוחה שאין בכך שום סכנה, או כמו שרבים חושבים: "זה יותר בריא אפילו מסיגריות".

על פי מה שידוע לנו היום, אנחנו מבינים שבתחילה, עישון הג'ראס אכן לא הזיק לה.

היא הייתה שמחה ומאושרת,. כששאלתי אותה על סמים היא חזרה ואמרה לי:
 "אמא, את מכירה אותי, אני לא צריכה סמים בשביל קסמים!"
היא אמרה לי שהחבר'ה שמעשנים מרגישים עם הסמים כמו שהיא מרגישה תמיד באופן טבעי.

אני האמנתי לה, כי ידעתי שהיא צודקת. ילדה כמוה לא צריכה סמים כדי להיות שמחה ,כדי לגעת בדמיון או ביצירתיות שבה.

עדי והחברים שהיו סביבה לא ידעו שאחוז לא מבוטל  של הצעירים שמעשנים "סמים קלים" יכולים להיכנס למצב פסיכוטי עקב העישון.זה יכול לקרות גם אחרי סיגריה אחת.

הספקתי בשנתיים האחרונות  לשמוע על כמה מקרים של התקפים פרנואידים  ומצבים מדאיגים אחרים לאחר עישון ג'וינט אחד .הנזק הנפשי יכול להופיע גם לאחר תקופה של חודשים או שנים של שימוש בסם. (כפי שאמרתי, עדי עשנה שנה לפני נסיעתה וגם עשנה ג'ראס שלושה חודשים לפני שהתפתח מצב פסיכוטי).

החברים שהיו איתה  לא ידעו מה שאנחנו יודעים היום על הסימנים של מצב פסיכוטי ולא יכלו לזהות שמשהו לא טוב קורה לה. הם לא ידעו , למשל, שחוסר השינה, הדברנות הרבה, מעוף המחשבות המהיר, הבלבול, חוסר השקט  וגם מקרים של התרגזויות מהירות -  היו חלק ממה שהחל להשתבש בשבועיים האחרונים.

ששה ימים לפני מותה היא נסעה לדלהי.

בשיחת טלפון היא ספרה לנו שהיא רוצה לראות את העיר וגם לקנות צעצועים למאהש, הילד החריג ש"אמצה" בכפר.הייתה לה הזדמנות לנסוע בטרמפ עם ידיד הודי , אשר גם הזמין אותה להתארח בבית משפחתו. מדובר בבחור הודי יליד ארה"ב, בן למשפחה מאוד אמידה אשר גרה 15 שנים בקליפורניה.עדי ספרה שמעניין לה לדבר עם הודי עירוני אשר בא מרקע שונה מההודים הכפריים שפגשה עד כה.

היא בלתה בביתם כמעט שבוע. היא נהנתה מתנאי הנוחות של הבית המרווח לאחר שלושה חודשים של תנאי תרמילאות בהודו. היא טיילה בגנים של הבית, נפגשה עם חברי המשפחה ונהלה איתם שיחות רבות.

מתברר שבאותם ימים היא כבר דברה על "יכולות על טבעיות שלה", על "ביקורה בבית הזה בלגול קודם שלה", על "כוחות" שהיא נחנה בהם . בסרט וידיאו ,בו צולמה מספר ימים לפני מותה,  היא מדברת במפורש על הנושאים האלה והיא אף אומרת שהיא "יודעת שהיא פייה".

בכל זאת, גם הידיד וגם בני המשפחה , אנשים משכילים (האבא מהנדס, האמא רופאה), לא הבינו שמשהו לא טוב קורה. גם הם לא ידעו לקרוא את הסימנים.

עדי הייתה  מספרת סיפורים מעולה. היא תמיד רתקה אנשים בתיאורים שלה על חוויות שעברו עליה. גם שם, בדלהי , אותו ידיד, מצא עניין רב בסיפורים ובתיאורים שלה, ומאחר שלא הכיר אותה קודם , ולא היה לו למה להשוות, הוא לא הבין שמשהו אינו כשורה.

לצערנו הרב, גם אנחנו לא שמנו לב שמשהו לא בסדר איתה. עדי שוחחה איתנו בטלפון מספר ימים לפני שנהרגה. במחשבה לאחור, אני זוכרת שהיא דברה הרבה,  ואולי בהתלהבות רבה מדי, אבל אז לא ראינו בזה סימן הזהרה. מאחר שבשיחה מחו"ל יש לא פעם הרגשה שיש הרבה לומר במעט זמן.

לא ידענו את מה שאנחנו יודעים היום על הסימנים המזהים מצב פסיכוטי.

יום לפני מותה היא אמרה לאותו בחור שהיא יכולה לעוף. הוא מצא אותה עומדת ליד אדן החלון שבחדרה בקומה הראשונה של הבית. הוא אמר לנו שהוא לא חשב שהיא באמת מתכוונת לזה.

ביום מותה, היא יצאה בבוקר לשוק עם אם המשפחה. מלבד העובדה שהיא יצאה יחפה, האם לא זכרה משהו חריג. עדי הייתה במצב רוח טוב מאוד.האמא ספרה לנו שעדי בקשה ממנה בשוק לקנות לה  אבקת טלק שכתוב היה עליה המילה MAGIC  ושהיא מאוד התלהבה מזה. יתכן  שחשבה שמצאה "אבקת קסמים"...

בשעת ארוחת הצהריים, בעת שהמשפחה ישבה לשולחן יחד עם אורח שהתארח באותו זמן בביתם, עדי אמרה שהיא לא רוצה לאכול ועלתה לחדרה .

בתום הארוחה, כשידידה עלה לחדר לשאול אותה אם היא רוצה להצטרף אליהם לקפה היא לא הייתה שם. הוא מצא אותה שרועה ללא רוח חיים למרגלות המרפסת של הקומה הראשונה..

כפי הנראה, עדי בלבלה בין עולם הדמיון והמציאות,  ויתכן שחשבה שהיא אכן יכולה לעוף כמו פייה. היא נפלה מגובה 3 מ' ונהרגה במקום בגלל הפגיעה בראשה.

כפי שהזכרתי, עדי צולמה בוידיאו על ידי אותו ידיד , שלושה ימים לפני שנהרגה.

קבלנו מהמשטרה העתק של אותו סרט אשר מתעד את עדי ב"כמעט" מונולוג של  40 דקות.

בסרט, עדי נראית מבולבלת, מדברת ברצף, עוברת מנושא לנושא, מתנועעת בחוסר שקט, מראה מצבים רגשיים שמשתנים בחדות וגם מספרת שהיא יודעת שהיא פייה.

פסיכיאטרית שצפתה בסרט קבעה שעדי הייתה במצב פסיכוטי.

אנחנו לא באנו לפה היום להגיד לאף אחד  מה לעשות בחיים שלו.

באנו כדי שתדעו שדבר כזה יכול לקרות. שתדעו שאין דבר כזה "סמים קלים" .

 באנו כדי שתהיו מודעים לעובדה שלפחות 10% מהצעירים  נפגע מעישון גראס, ג'ראס או חשיש ,

הרבה צעירים  ( וצעירים לשעבר) נפגעים בדרך "קלה" ( שלא מספיק מודעים אליה), של אבוד יכולת ריכוז, יכולת למידה, יכולת להתמיד בעבודה או בלימודים וכניסה למצב של חוסר מוטיבציה כללי. חלקם, אף עלולים להיכנס למצב פסיכוטי .

במקרה שלנו, זה היה  100%.

באנו לפה כי היום אנחנו יודעים על נושא הסמים הקרויים בטעות "קלים" הרבה דברים שלא ידענו אז.

באנו לפה, כדי שנוכל להתחלק איתכם בכל מה שידוע לנו.

באנו לפה, כדי שגם הורים וגם ילדיהם יכירו את הסכנות של אותם סמים.

באנו לפה, כדי שכולכם תדעו מה זה מצב פסיכוטי עקב שימוש בסמים ותדעו לזהות אם מישהו בסביבתכם נפגע.

באנו לפה, כדי  שבפעם הבאה שתעמדו במצב בו עליכם להחליט האם לעשן סמים או לא, יהיה לכם את הידע הנחוץ כדי לעשות את הבחירה הנכונה.

לקריאה נוספת:
קישור להורדה של תקציר מתוך הכתבה "השרוטים" אשר חילקה גליה לקהל במפגש.