| דבריה של אמא - 24/06/06 | |
|
ביום רביעי, באזכרה שערכנו בפינה הקטנה והקסומה ברשפון, אותה אנו מכנים "הגינה של עדי" אמרתי שספור חייה של עדי תם אך הוא ימשיך מעתה כחלק מספור חיינו שלנו, של משפחתה ואוהביה. באותו יום, הרגשתי שהתחברנו אל מותה, אל לכתה מאיתנו. הערב ,אנחנו נפגשים פה , לא בכדי לציין את ה"אין" , הכואב כל כך, אלא דווקא כדי להתחבר, עד כמה שנוכל, אל ה"יש" , אל כל מה שעדי הייתה בחיים, אל מה שהיא אהבה לעשות, אל כל מה שהיא הותירה אחריה מתוך עולמה העשיר, וגם , כמובן, לפגוש את כל החברים והמשפחה אשר היו תמיד יקרים לה כל כך. אנחנו פה, כדי להיזכר בתקופות יפות, כדי לשמוע שירים אהובים, כדי לנסות לבלות יחד בדרך שעדי אהבה לבלות, מוקפת אנשים אהובים, שירים וכמובן: במה. פרופ' אסא כשר, אותו ציטטתי באזכרה, אומר: "העולם פתוח לפניך כמו ספר פתוח, אם תרצה, תוכל לכתוב בו את ספור חייך, לטעמך. כל יום פותח לפניך דף חדש, נקי." חיינו הם כמו ספר פתוח. אנו הסופרים הכותבים את ספור חיינו, אנו גם גיבורי הספור. אנו לא קובעים את הכריכה הקדמית של הספר, יום הולדתנו, ואנו לא קובעים את הכריכה האחורית, יום מותנו. אך אנו אחראים על התוכן, על מה שיהיה כתוב בספר הזה , אנו אחראים על מתן משמעות לחיינו. רעיון זה לא היה זר לעדי. היא לא פגשה או קראה את דבריו של אסא כשר , אך היא האמינה ביכולתה לעצב את חייה, גם ברגעים הטובים וגם בפחות טובים, והיו גם כאלה, כמובן. היא ידעה שהבחירה בידיה, היא ידעה שהיא הדמות הראשית בספור הזה והיא גם הסופרת שכותבת אותו. הנה קטע מתוך היומן אשר כתבה בהודו: ..."אתה עם עצמך, והעולם...ואתה הגיבור ואפילו יותר מזה, אתה גם יכול להיות הבמאי, השחקן, המשורר, האמן, הרקדן, והקובע האמיתי. "...וזה הרי מדהים גם איך שפתאום כל מימד הזמן מקבל משמעות אחרת. פתאום במהלך שעה אחת קורים לך כל כך הרבה דברים מדהימים, שנראה לך שייקח חיים שלמים רק להתחיל לעכל אותם... ואתה חווה כל כך הרבה רגשות בטווח זמן כל כך קצר. רגע אחד אתה מרגיש אבוד ושנייה אחרי זה אתה כל כך במקום שהכי נכון לך בכל העולם, בזמן הנכון, ועם האנשים הנכונים, ואתה מאושר. ואני פשוט מרותקת מהחיים, מהחיים סביבי, בקצה העולם , ולומדת לומדת... ...הודו משתנה לי מול העיניים. אני משתנה, הקשרים שאני יוצרת משתנים, האנשים שמולי, וכך גם אני. ...ואני גם נהנית לשבת ולחשוב, לעכל ולעבד, ולאט לאט להיות יותר שלמה עם עצמי" ... ספור חייה של עדי נחתם מוקדם מדי . מתברר שאפשר אולי לחיות 100 שנה ושיהיו לך מעט דפים כתובים בספור חייך ואפשר, כמו במקרה של עדי , להספיק למלא דפים רבים מאוד, מלאי משמעות, .במהלך 21 שנה. בספור חייה, כפי שהיא כתבה אותו, היא הייתה הגבורה אך היו הרבה מאוד דמויות נוספות שהשתלבו במהלך הספר, ולכל אחד ואחד הקדישה פרק מיוחד. עדי השאירה אחריה ספר חיים עב כרס , מלא משמעות, מלא חוויות, יצירתיות, עשייה אומנותית ,קשרים מדהימים עם חברים, יחסים קרובים עם בני משפחה. היא בנתה לעצמה עולם מלא צחוק, עולם של שירה, משחק, שמחה וגם עצב . ספר חייה עשיר בדמיון , קסם, שילוב של פנטזיה ומציאות ,אשר צעדו יד ביד, לאורך כל פרקיו, עד לסופו. היום נציץ מעט לתוך דפי הספר הזה, נפגוש אנשים שהיא אהבה ושאוהבים אותה ונתחבר אל עולמה דרך הדברים שהיא הכי אהבה: לשיר, לשחק, לנגן, להיות עם חברים. אני מקווה שבתום הערב הזה תחושו שאתם לוקחים איתכם הביתה עוד קצת מעדי, ושהיא תמשיך לחיות בלבבותיכם ובלב כל אוהביה. |
|
|
||
 |
||
|
|
||
 |
||
|
Created by Sagi-Design
|
||
