בארי, גליה, גילי ושני...

באמת שקשה לי למנות את שמות בני משפחת שקד מבלי למנות את שמה של פית המשפחה...
אני יודעת, מהיכרות של שנים, שמי שלא מכיר את עדי- לא יבין במה מדובר, לא יבין למה כל מי שמדבר על עדי יכניס באיזשהו חלק במשפט את המילה פיה...

עדי פשוט מלאת תכונות שרק לפיה באגדות יכולות להיות, היא תמיד דאגה לפזר כל כך הרבה קסם סביבה.
מי שהיה עצוב- הייתה לוקחת על עצמה לעשות לו שמח, ומי שכבר היה שמח- היא הקפידה שיישאר כך- והכל, הכל בדרך הכי יצירתית: אם זה דרך משחק, שירה, ריקוד- את כל הכשרון העצום הזה היא השקיע בעיקר בלעשות טוב לאחרים, ולפזר על כל אדם שהיה סביבה קצת מאבקת הקסם שלה....

בשנה האחרונה הייתי פחות קרובה לעדי, בגלל הנסיעה של המשפחה לדאלאס, בגלל הגיוס לצה"ל וכו', אבל כל כך הדהים אותי לשמוע את הסיפורים על עדי של גיל 20... כל כך הדהים אותי, כי באמת שכששמעתי את הסיפורים, יכולתי להיזכר בכל הדברים שהיינו עושות יחד בגיל 5,6,7,8.... אותם ההופעות, אפיית העוגות, המחבואים חושך, חיפוש קרפדות בסמטת החלום ופשרו (למרות שמעולם לא מצאנו אחת כזו), המשחק בפיות, ההקלטות, המלחמות מים, שפת ה-INDE...  כל הזיכרונות (שהיו מזמן, אבל כל כך טריים אצלי בראש) נראו לי כאותם הסיפורים העכשוויים על עדי....

יש הרבה אנשים שאפשר להגיד עליהם שהם תמיד ישיגו מה שהם רוצים, אבל על עדי, אפשר לומר את זה ולצרף עוד משהו שהופך אותה ל- "ה"מיוחדת (ב-ה' הידיעה), היא תמיד השיגה מה שהיא רוצה ועשתה את זה רק בדרך שלה, בדרך הכל כך מיוחדת שלה, מבלי לתת לאף חולק דעה לעמוד בדרכה...

היה לי חשוב מאד לכתוב לכם, משפחת שקד האהובה שלי, ואני באמת מרגישה כנה ואמיתית אם אני ארשום, משפחה אהובה שלי (אחרי 19 שנה אני מרגישה חלק בלתי נפרד), מנקודת מבט אחרת, דרך הזיכרונות שלי מעדי, הזיכרונות מהילדות המשותפת...

נותר לי לקוות בשבילכם, בשבילי ובשביל כל החברים והמשפחה, שלא נדע עוד צער לעולם.
מבקשת מכל מי שייקרא את המכתב (חוץ ממשפחת שקד כמובן), שכל אחד ייקח זיכרון אחד טוב שיש לו מעדי, זיכרון הכי מתוק, וינצור אותו בלבו.... עדי, יהי זכרך ברוך.

אוהבת, ותמיד פה (בבית הצמוד) בשבילכם, עדידוש.