עדי ,

מאז שנודע לי על מה שקרה על אותו היום הנורא שהיה בהודו הרבה השתנה אף אחד לא האמין שבאמת ילדה מלאת שמחת חיים שמעלה חיוך אצל כל מי שרואה אותה יכולה להיות בלי רוח חיים.

קשה לכולם היה לעכל את זה זה בטוח. אבל אנחנו משפחת אשכר לא מספיק מה שקרה לאבינו אלה גם עכשיו לך קרה אותו דבר זה הדברים הכי נוראים שקרו לי בחיים.

אני מנסה לחשוב שעכשיו את ואבי יושבים שם למעלה על העננים ומדברים אם יש חדש פה בארץ או לא.

 אף אחד עדין לא יודע למה נהרגת ואיך קרה הדבר הנורא הזה ועדין מנסים למצוא.

אני עדין מחכי שיום אחד תחזרי ותגידי שכל זה היה חלום או שזה סצם היתה מתיחה ואני יצחק איתך ויראה שוב את חיוחך המקסים...

ממשי וממשפחת אשכר