עדי, "בעלי" (כינוי חיבה שהשתמשנו אחת לשניה), האחת והיחידה.

את זוכרת את היום כשניפגשנו ברישיקש לראשונה, אחרי שלא התראנו חצי שנה, את נכנסת לחדר שלי בבוקר מוקדם, ואני עדיין הייתי ישנה, את הערת אותי עם הליטופים הרכים של ידייך החמות ועם הקול הערב הזה שיש רק לך, אפילו מבלי להדליק עדיין את האור כי את יודעת שאני שונאת להיתעורר עם אור חזק, התעוררתי אבל עדיין הרגשתי אני בתוך חלום, כל כך הרבה אהבה הייתה שם באותו היום ויש דברים שעדיין נראים לי כמו חלום, וכשאני מסתכלת אחורה על השלושה חודשיים האחרונים אני לא בטוחה מה מציאות ומה אשליה.
ואני זוכרת איך התווכחנו מי יותר מאושרת מהמפגש הזה, אבל בסופו של דבר החלטנו שכל אחת יותר מאושרת מהשניה, ורק לפני שבועיים באת אלי והזכרתי לי את אותו הרגע ואמרת לי איך לעולם לא תשכחי את זה, וגם אני לא.

אמרת לי שתחזרי תוך יומיים שלושה, כל יום עליתי ל"מוהן קפה" לשאול אם כבר חזרת, אבל כל יום קיבלתי אותה תשובה, עד שאחרי עשרה ימים קיבלתי תשובה אחרת…

עזבת אותי ככה בפתאומיות והותרת אותי כל כך ריקה מבפנים, אבל אני יודעת שאהבה כזו חווים רק פעם בחיים, ולעולם אהיה אסירת תודה על כך שהיית חלק כל כך גדול בחיים שלי, ואני מעריצה אותך, תמיד הערצתי, ויש לך מקום כל כך מיוחד בלב שלי- פיה קסומה, וחלק ממני לעולם ישאר איתך.

אבל אם יש משהו שרק את ואני יודעות זה שהקשר שלנו יותר חזק מהכל ולעולם לא יוכל להינתק.

"בעלי"- את זוכרת את הטבעת שנתת לי ברישיקש, אחת לי ואחת לך, אבל שלי נפלה אחרי חודש, ואת אמרת לי שזה לא משנה בכלל והתעקשת להמשיך ללכת עם שלך. "בעלי" אני מצאתי את הטבעת שלך לפני שלושה ימים בדרך מהבית שלנו ל"פלאוור האוס", על השביל בצד, אני לא יודעת איך ומתי היא נפלה אבל בטוח לפני שנסעת לדלהי, וכנראה רצית שהיא תיהיה איתי.
אז רק שתדעי שאני עונדת אותה מעכשיו ולתמיד כי את "בעלי" היחיד.

אני יודעת שאת מאושרת איפה שאת, כי אני יודעת כמה היית מאושרת לפני, אני גם מקווה שאת רואה אותי ושומרת עלי מאיפה שאת, כי אני לא יודעת אם אני יכולה להתמודד בלי העזרה שלך, כי את היחידה שיכולה לעזור לי עכשיו- תמיד היית שם, כל חייי.
עדי- אני מעריצה ומוקירה אותך תמיד,

ואוהבת כל כך

לירן.