| משי אשכר- 10/7/05 | |
|
עדי... אני באה לפה, לבית משפחת שקד מלפני שנה ביום ראש השנה ורואה את כל משפחתי נכנסת דרך הדלת, אומרת שלום לכולם ומתישבת ליד שולחן האוכל עם כולם את היית שם... ישבת, חייכת וחיכית לנשיקה מכולם כולם עמדו בתור בשביל הנשיקות שלך, כי כל מי שמקבל ממך נשיקה גם אם הוא הכי עצוב בעולם ישר מתפתחת אצלו שמחה פתאומית שפורחת פתאום בתוכו. לא מזמן באנו לפה בלי אבי ובלעדיך. לפני שהספקנו להיכנס ראיתי בחוץ הרבה אנשים שיושבים ומדברים עליך דברים טובים. כשדפקנו במקום לעמוד בתור לנשיקות שלך אנחנו עומדים ומחכים בתור כדי לנשק את גליה בארי שני וגילי כדי לנחם אותם על מותך. את לא יודעת כמה קשה להם, לנו, ולכל מי שהכיר אותך לבוא לפה בשביל לנחם את משפחתך, ולא לבוא לפה בשביל לראות שוב את החיוך שלך לבוא לשחק איתך וללכת מפה בחיוך. כל מי שהכיר אותך עכשיו מאוד עצוב. והבן אדם היחידי שהיה יכול לשמח אום זה את... זוכרת שהיה את השבעה של אבא שלי את נחמת אותי והחזקת לי את היד. ועכשיו תיראי איך הגלגל מתהפך אני עומדת ומחזיקה את היד למשפחתך בשבעה שלך. את כבר לא פה וזה קשה מאוד לכולנו. מקווה שאת נהנת שם למעלה. ממני משי |
|
|
||
 |
||
|
|
||
 |
||
|
Created by Sagi-Design
|
||
