| עדנה כצנלסון - 30/7/05 | |
|
לעדי, ירח חלף, ועדיין לא מתחילים לעכל שלא תשובי, שלא תרדי מהמטוס עם החיוך , החיבוק והקסם... היה לך בשפע נדיר כל מה שצריך אדם – מלא חופניים רגש, אצילות, חוכמה, איכפתיות, עולם פנימי גדוש ויפי חזות- כל כך הרבה, שנדיר למצוא אצל אדם אחד כל- כך הרבה טוב. גדלת וחיית במשפחה חמה, תומכת, ערכית, ומעורבת- שזכינו להיות חלק ממנה, והחיים ניראו כל- כך מבטיחים... עדי, היית כל כך משפחתית, עד כי כאשר חיבקת את גלעד התינוק אמרתי בליבי- איזה בר מזל הוא שזכה לבת- דודה מזן נדיר –כולה אהבה רוך וחום. הלוואי שיהיה דומה לה, שיושפע ממנה... מותך הוא הפסד לכולנו,לנו המבוגרים שיודעים להעריך את כובדו, ולתינוק שרק עם הזמן ידע מפי המשפחה עד כמה החמיץ. ספק אם אי פעם נוכל לתרגם למילים את החסר. עדי, מותך המחיש לנו בעוצמה מייסרת עד כמה שברירים החיים, ועד כמה השליטה עליהם חלקית. קו עבה יתחום בין מה שהיה לפני, לריקנות; לשבר, לכאב- שאחרי המכה. אין בפינו נחמה, רק היחד הוא הכח ששומר על השכולים. תמשיכי לחיות בזיכרון אוהבייך כמו שהיית עד שעפת כגוזל שבגר להכיר את העולם שמחוץ לקן- יפיפיה, עדינה, חמה, נבונה, עתירת מעלות, אך חסרה שנות חיים. |
|
|
||
 |
||
|
|
||
 |
||
|
Created by Sagi-Design
|
||
