עדי...לא הכרתי אותך ממש טוב...את היית החברה הכי טובה בעולם של אחותי,רות.
אבל עזיבתך מהעולם הזה, השפיעה עליי נורא קשה מכל טראומות שעברתי...אני רק שומעת מאנשים כמה הם אוהבים אותך יותר משהם אוהבים את עצמם..איזה בן אדם קסום היית, ואני יש לי רק דמעות...
אני זוכרת שכל פעם שראיתי אותך היית קוראת לי קותי הקטנה...ואז הייתי צוחקת כמובן ..ואז היית צוחקת ומחייכת ואומרת יאווו זה אותו צחוק כמו של רות..תעשי את זה עוד פעם...(זה היה לרוב שרות הייתה בחול וממש התגעגעת אליה) וראיתי את האהבה שלך לרות בעיניים שלך בחיוך הענק שלך...ואני רק בהיתי בך וחייכתי...וחשבתי איך הייתי רוצה חברות כזאת..כזאת חזקה, ללא גבולות, עם מלא באהבה!
עדי תמיד שראיתי אותך היית נראת מאושרת ואני מקווה שאיפה שאת, את הכי מאושרת והרבה אנשים אוהבים אותך מתגעגעים אליךך ולא יודעים מה לעשות עם חסרונך,,,ואני אני לא יודעת מה לעשות עם הכאב הזה שאני חשה...
שלך באהבה
תמר