| אור משיח- 4/1/06 | |
|
ששמעתי מה קרה לא ידעתי איך לאכול את זה...אני עדיין לא מעכל... הייתי בחו"ל בכלל ובדיוק התחלתי מחנה קיץ... עדי הייתה איתי במגמת תיאטרון בתיכון... חזרתי לארץ ורק לפני שבועיים פתחתי מחברת של מחשבות מכיתה י"ב שעדי גרמה לי לכתוב. היא התחילה אחת ואמרה לי שזה יהיה רעיון טוב גם בשבילי...יש שם הרבה זכרונות טובים על עדי...אישיים...ומשפט אחד פתאום בלט לי משם ורציתי לשתף... "אבל הכי הרבה הייתי רוצה להיות בן אדם שנראה מאושר כמו עדי שקד - תמיד מחייכת אפילו כשרע לה לא משנה מתי אני אסתכל עליה - אופטימיסטית נצחית..." זאת העדי שאני זוכר ואוהב...אני בחיים לא אשכח את הלילה האחרון של "האביב מתעורר" שנשארנו לישון על התפאורה יחד עם רות וסוויה ודיברתי עם עדי עד שנרדמנו...ואיך ידעת להחזיק לי את היד לפעמים כשהרגשת שהייתי עצוב...ועוד הרבה חוויות טובות...ככה אני רוצה לזכור אותך... ולמשפחה, שלא יצא לי ממש להכיר חוץ מכמה פעמים שהייתי אצלכם בבית, ולקרן רק רציתי לומר שאני כל כך משתתף בצערכם ורק עכשיו זה בכלל נוחת עליי... אור |
|
|
||
 |
||
|
|
||
 |
||
|
Created by Sagi-Design
|
||
