מוטקה - 7/8/06 | |
עדי.. אני כותה לך ובוכה.. כותב ובוכה.. אני יודע שזה כל כך לא מתאים לי לבכות אבל זה לא בשליטתי.. אחרי הכל נודע לי עלייך ועוד באיחור.. אני רק נזכר בך לשנייה או רואה תמונה ומייד חש את הצער והתסכול.. איך?? איך הלכת..? דווקא את..? המצחיקה.. שמחייכת תמיד ועוזרת לכל מי שרק צריך.. אם זה בשיחות נפש שהיו לנו.. היינו משתפים אחד את השני בסודות הכי כמוסים שלנו.. אני חושב שאת כל השירות שלי ביחידה שרדתי בזכותך.. אני רוצה לומר למשפחתה של עדי.. דעו לכם שעדי עזרה לי המון המון וכל פעם שהייתי מלא בכעס או עצבני עדי הייתה מיישרת אותי ומחזירה לי את החיוך לפנים.. כזו עדינה ויפה ואיכותית ובחורה שכל כך היה לי כיף להכיר וכל מילה שאני יוסיף רק תוסיף צער ודמעות.. |