דברים שבנדה הקריא בערב לזכרה

"אחרי שלוש פעמים שאתה עושה משהו , הוא הופך שגרה" עדי אומרת , אחרי שהגיעה לתובנה חדשה .

כזאת היא עדי , היא אוהבת לפשט תובנות , או אולי היא בעצם אוהבת תובנות פשוטות .ואני התעקשתי שהיא טועה , שיש דברים שאף פעם לא יהפכו לשגרה . עדי , נסיכת התיאטרון ומלכת הפיות , שבויה בחלומה ושובה את כולנו בקסמיה .עם שלל תיאורי חלומות מדויקים ואינסוף סיפורים ומעשיות היא הפכה את המציאות לסוג של חלום . אל יחידת דובדבן היא הגיעה , ילדה חייכנית , עם מבט מסוקרן , מהלכת בשבילי היחידה .פריט נוף שונה ומיוחד בלב בסיס רמה , דרומית לרמאללה .אחרי התלבטויות רבות היא החליטה , המקום בו היא רוצה להיות הוא מחלקת האמל"ח .משאירה מאחור את הקריירה המפוארת שלה כמשקי"ת שלישות מבטיחה .היא מצאה לה פינה , שקטה ומיוחדת , ושם היא הייתה עדי של הצבא .עדי של הצבא לא הייתה לובשת מדים , הייתה מנסה להימנע ממסדרי בוקר משמימים ולא עשתה תורנות מטבחים . מדי ערב עדי הייתה סוחפת אחריה לשיחות ארוכות מספר לוחמים , בלילות מסתכלת על הכוכבים ובימים דואגת להודיע לכולם כשהקשת זורחת מעל היחידה . היחידה רצה , באותם ימים , מפעילות לפעילות , קצב העבודה הפך מהיר מיום ליום .אנשים התרוצצו בכל מחלקה והלחץ על היחידה גדל .בכל שבילי היחידה יכולת לראות אנשים מנסים להספיק כמה שיותר ,ועדי , בפינה השקטה שלה באמל"ח , נהגה כהרגלה , שלווה . אל חדר האוכל ביחידה היא הגיעה פעמיים בדיוק , ואת מרבית האנרגיה שלה היא שאבה מדייאט קולה ,קרקרים למיניהם ומסטיק אורביט . מחלקת האמל"ח שהייתה עד אז אפורה החלה לתפוס צבע . מספר חודשים לפני שחרורה של עדי , היחידה עברה בסיס , יצאנו מהאבק והאספלט של השטחים אל ההרים הצהובים , הנופים הרחוקים והשקיעות הורודות של מישור אדומים . על ספה ישנה , מול נוף שלא נגמר , מוקפת באנשים הכי לא שגרתיים ביחידה , ישבה עדי , בבסיס החדשעם גיטרות ושירים , בדיחות וסיפורים ולפני שהשתחררה הספיקה למלא קסם בדמיון מופלא ואהבה שפיזרה בין הלבבות שאהבה . עדי , עברה שנה ורציתי רק לומר לך שטעית , שיש דברים שאף פעם לא יהפכו לשגרה .