אחותי, 

זה מצחיק איך אני מוצאת את עצמי שוב באותה נקודה. אני עומדת כאן מולך ומנסה לסקור שנה שלמה, ומנסה לתאר במילים את מה שעבר עלי. במובן מסוים, מרגיש לי כאילו מאז שהלכת -  החיים מתנהלים מאזכרה לאזכרה. בדרך כלל,

חצי שנה לפני אני מריצה בראש מה אני עומדת להגיד לך- או איזה שיר אני אשיר לך השנה. 
  
בהסתכלות לאחור, אני יכולה לחלק את שלוש השנים שעברו עלי לשלושה שלבים שונים בהתמודדות עם החיים בלעדיך.

השנה הראשונה הייתה מלאה באי ודאות וניסיון לברר את העובדות. 

השנה השנייה הייתה הכרה פשוטה במציאות. להבין ולקבל את מה שקרה, ללמוד את השיעור הכי חשוב בחיי. 

והשנה הזאת, הייתה חזרה לחיים שלי, ללמוד איך אני חיה בלעדיך. ללמוד מה המקום שלך בחיים שלי. 

גיליתי איך המון ממך – עבר אלי: בדיחות מטומטמות, התקפי צחוק, אי שליטה בשלפוחית השתן ויותר מהכול , לאחרונה , בפארק בבוליביה, מצאתי את עצמי תולשת עלי בננה צעירים ומנפנפת איתם שעות על גבי שעות – ולא יכולתי להפסיק לחשוב עליך ועל הפיות שלך. 

את זוכרת את היום ההוא בדאלאס, שאמרתי לך שאף פעם לא היית אחות גדולה בשבילי וכמה שזה פגע בך? אני רוצה להגיד לך שאני מצטערת ומבקשת סליחה. היום אני מבינה יותר מתמיד כמה למדתי ממך וכמה שאני לומדת ממך כל הזמן.

אני מי שאני בזכותך.  

אני חשה גאווה כשאני מספרת עליך, אחותי הגדולה. 

לפני שבוע חגגתי את יום הולדתי ה- 22. זה מרגיש לי שונה ומוזר, עכשיו שאני יותר גדולה ממך בשנים. כל מה שאעבור עכשיו, שאעשה עכשיו – אלה דברים שאת לא הספקת לעשות. זה מלווה אותי בהרשמה לאוניברסיטה , במעבר לדירה משלי. את היית אמורה לעבור את כל זה לפני. זה היה אמור להיות התפקיד שלך. לעבור את כל זה ולייעץ לי מה לעשות. ולמרות זאת, אני מרגישה אותך כל כך חזק בתוכי – שאני יודעת שאני לוקחת אותך איתי, לעתיד שלי ושנחלוק את כל זה ביחד. 

יום אחד בברזיל, ישבנו עדי בליי ואני ובחור אחד התחיל לנגן ולשיר את "שיר עצוב" של  אביב גפן.  הסתכלתי על עדי וישר הבנתי שזה מה שאני רוצה לשיר לך השנה.

 "רציתי להגיד לך שבכל מקום, את איתי, בליבי,לא הספקתי לומר לך – שלום"  

אחותי, אני אוהבת אותך.