כנס באוניברסיטה הפתוחה : תעתועי הקנאביס

ערב טוב, שמי גליה שקד. אני פה היום לא על תקן מומחה בתחום הסמים, אלא על תקן אמא- אמא של עדי. באתי לספר לכם על בתי הבכורה , עדי , ועל איך היא מצאה את מותה בעקבות עשון סמים אשר בטעות היא חשבה לקלים.באתי לשתף אתכם במה שאני יודעת היום. מה שגם עדי לא ידעה. עדי הייתה צריכה להיות היום בת 25. היא אולי הייתה היום סטודנטית, בשלבים אחרונים של למודיה.היא התלבטה בין למודי תיאטרון או פסיכולוגיה. היא גדלה בהרצליה. בת בכורה לי ולאביה,בארי. אחות לגילי ולשני. ילדה יפה, שמחה, חכמה ויצירתית מאוד. היא למדה בהרצליה בבית ספר יסודי לאמנויות ובחטיבת הביניים וסיימה תיכון לאמנויות ברמת השרון במגמת תיאטרון.היא אהבה את המשפחה, היא אהבה את חבריה, היא אהבה להופיע על במה, היא אהבה לצחוק, היא אהבה אנשים, היא אהבה לשיר , והיא אהבה אגדות ופיות.אני אראה לכם סרט קצר של 4 דקות כדי שתכירו אותה קצת לפני שנמשיך.אחרי התיכון עדי שרתה בצבא כמשקית אמל"ח ביחידת דובדבן. בתום השרות, עבדה קצת וחסכה כסף לטיול . היא אפילו הספיקה לעשות את הפסיכומטרי לפני שהיא יצאה להודו במרץ 2005.אחרי שבועיים ברישיקש, היא הגיעה לכפר בצפון הודו בשם קסאר דווי. היא נשארה שם שלושה חודשים.היא ספרה לנו במיילים ובטלפון שזה מקום מקסים, שקט ורגוע. מול הרי ההימלאיה הלבנים. היא עשתה שם דברים יפים: · היא שכרה חדר אצל משפחה הודית ומאוד התחברה לכל בני המשפחה.· היא אמצה ילד חריג שגר בכפר ועזרה לו בלימודים .· היא למדה הינדית שלוש פעמים בשבוע אצל מורה פרטי.· היא טיילה באיזור והכירה אנשים מכל העולם.היא ספרה לנו שהיא מאוד מאושרת.היא לא ספרה לנו שהיא מעשנת ג'ראס, חשיש הודי.דברתי איתה על נושא הסמים לפני הטיול ואף במהלכו. היא אמרה לי שאין לי מה לדאוג, שהיא לא תיגע בסמים. היא אמרה לי:"אמא, את מכירה אותי, אני לא צריכה סמים בשביל קסמים". אני האמנתי לה, היא באמת הייתה ילדה קסומה ומקסימה .לשאלתכם למה היא לא ספרה לי שהיא מעשנת ג'ראס בהודו , קבלתי תשובה מצעירים רבים , גם חברים של עדי עצמה: "אף אחד מאיתנו לא אומר להורים שמעשנים. העיקר שלא נוגעים בסמים קשים, בכימיקלים. חשיש זה סם קל, זה טבעי, זה יותר בריא מסיגריות. אנחנו לא אומרים להורים כדי שלא ידאגו סתם".היא לא ספרה לנו כי היא הייתה בטוחה שהיא עושה משהו שהוא לא מסוכן.עדי לא הבינה שאין דבר כזה "סמים קלים".· שאחוז לא מבוטל מהאנשים שמעשנים קנאביס נפגעים ברמות שונות. · שיש קשר בין שימוש בקנאביס ובין דכאון, הפרעות חרדה והתפרצות של מחלות נפש או התקפים פסיכוטים.· שיש אנשים שרגישים לכך יותר , למשל: בעלי לקויות למידה. · שקנאביס גורם להתפרצויות פסיכוטיות גם אצל אנשים רגילים עם שום רקע מוקדם. יש אפילו מושג רפואי בשם קנאביס פסיכוזים.אנחנו מעריכים עכשיו ששבועיים לפני מותה משהו החל להשתבש. לא רק עדי לא ידעה שמשהו לא בסדר.חוסר הידע וחוסר המודעות בנושא גרם לכך שגם החברים שהיו סביבה לא ידעו להבין את הסימנים. גם אנחנו , לצערנו לא הבנו.בדיעבד, ברור שחוסר השינה, הדבור המהיר, חוסר התיאבון, התפרצויות זעם – מצביעים ביחד על בעיה. ששה ימים לפני מותה עדי החליטה לנסוע לדלהי. היא הוזמנה להתארח בביתו של ידיד הודי יליד ארה"ב שמשפחתו מתגוררת בוילה מפוארת בפרברי דלהי. היא שהתה בביתם ששה ימים. במהלכם היא השתתפה באירועים משפחתיים, פגשה חברים של בני המשפחה ונהנתה מהפינוקים של המקלחת החמה וחדר ממוזג. בני המשפחה הם אנשים משכילים. האב מהנדס, האם רופאה. גם הם לא הבינו שמשהו לא תקין קורה. הם לא הכירו את עדי קודם. הם ספרו לנו שעדי דברה הרבה, הייתה מאוד עליזה וחברותית. הם ציינו שהיא ספרה להם שהיא כבר בקרה בבית בגלגול קודם שלה, מה שבהודו לא נשמע מוזר.בנם, ספר לנו שעדי דברה איתו על יכולות ועל כוחות שיש לה. גם הוא לא הבחין שמשהו לא בסדר.יום לפני מותה, היא נעמדה ליד החלון ואמרה לו שהיא יכולה לעוף. הוא משך אותה משם . הוא אמר לנו שהוא לא חשב שהיא באמת מתכוונת לזה.ביום מותה , ב- 21/6/05 , עדי יצאה בבוקר עם אם המשפחה לשוק. בשוק היא ראתה אבקת טלק בשם MAGIC. היא מאוד התלהבה מזה ובקשה מהאם לקנות לה.בצהריים, כשישבו לארוחה, עדי אמרה שהיא לא רוצה לאכול ועלתה לחדרה. בתום הארוחה, כשהלכו לקרוא לה, מצאו אותה שרועה ללא רוח חיים למרגלות המרפסת של הקומה הראשונה. היא נפלה מגובה 3 מ', נחתה על הראש ונהרגה במקום.החקירה המשטרתית קבעה שלא מדובר במעשה פלילי או בנסיון התאבדות אלא בתאונה.המשטרה נתנה לנו סרט וידיאו בו עדי צולמה על ידי אותו ידיד הודי שלושה ימים לפני מותה. עדי נראית בו מבולבלת, מדברת ברצף, קופצת ממחשבה למחשבה, מספרת שיש לה כל מיני כוחות וגם אומרת שהיא פייה.פסיכיאטרית שבדקה את הסרט קבעה שעדי במצב פסיכוטי.אנחנו חושבים :· שעדי בלבלה בין דמיון ומציאות וחשבה שהיא אכן פיה והיא באמת יכולה לעוף. · שהיא אולי אף חשבה שהטלק הוא אבקת קסמים שהיא מצאה. · שאולי היא נעמדה על המעקה המרפסת ומעדה או אף נסתה לעוף ממש – אף פעם לא נדע.עדי נהרגה כי היא חשבה שהיא עושה משהו לא מסוכן. עדי נהרגה בגלל חוסר ידע. גם אם נחשוב שיכול להיות שהיא הייתה רגישה יותר ממישהו אחר להשפעות הסם (היא הייתה דיסלקטית) , גם אם יתכן שהתפרצה מחלה שהייתה חבויה בה ולא ידענו עליה – זה לא רלוונטי. קודם כל, כי לא נקבל תשובה על כך לעולם.שנית, כי מה שחשוב זה שעדי לא ידעה. שהחברים שלה לא ידעו. שיש עוד המון צעירים שמסכנים את עצמם כי הם חושבים שהם עושים משהו לא מסוכן.גם אם לא כל פגיעה מקנאביס מסתיימת בתוצאות כל כך טראגיות כמו במקרה של עדי, יש הרבה מאוד צעירים שמסלול חייהם השתנה בעקבות עשון הקנאביס.יש כאלה שסובלים עוד שנים אחרי כן מהתקפי חרדה או דיכאון. יש כאלה שחוו התקף פראונאידי חריף. יש כאלה שסובלים מסנדרום חוסר מוטיבציה כללי. הנפגעים הם רבים מאוד. אני מדברת איתם , אני יודעת.הם מספרים שהחיים "סבבה". מתספקים במועט ומרוצים. השאלה הגדולה היא :מי בחר בזה? הצעיר עצמו או הסם בו הוא משתמש? אני מציאותית. יש צעירים שלמרות הכל ימשיכו לעשן סמים. חלקם בוגרים . חלקם הורים. הבחירה הייתה ונשארת בידיהם.האחריות שלנו היא להעביר את המידע כדי שכל מי שעומד בפני ההחלטה האם לעשן סמים או לא , יוכל להפעיל שיקול דעת מבוסס על ידע.יש אנשים שחוצים צומת באור אדום, אבל אין אדם שלא יודע שזה מסוכן. גראס, חשיש, מריחואנה, ג'אראס – כולם שמות לסם מסוכן, גם אם לא ממכר פיזית. חשוב לדעת את זה.אני מקווה שהמידע הזה יעזור להציל צעירים אחרים. לעדי , אנחנו כבר לא יכולים לעזור.