דף הבית אלבום ספר אורחים צור קשר
 
 
גליה - 21/6/10


ילדה שלי,

חמש שנים שאני כאן ואת איננה.

אני שמה לב, שמשנה לשנה אני מוצאת את עצמי מדברת כאן פחות עליך ויותר אליך...אולי כי כל האנשים היקרים שממשיכים לבוא , שנה אחרי שנה, מכירים היטב את הקסם שלך, את שמחת החיים שלך, את הרגישות שלך, את כל מה שעשה אותך ל- עדי.

עדידי, במקום הזה ממש, לפני חמש שנים,  הבטחתי לך שנמשיך לצעוד בשביל החיים גם אם יהיה קשה ולא נוותר עליך או על הרצון להיות מאושרים.

אני מקיימת את ההבטחה שלי.

אין לי מושג איך זה קורה. אין לי מושג איך עבר כל כך הרבה זמן בלעדיך ואני עדיין דבקה ברצון להמשיך לחיות ולחתור גם לחיים מלאים.

אני רק יודעת , שאני מתאמצת מאוד כדי לקיים את ההבטחה הזו.

למדתי דרכים שונות כדי לא לטבוע בים הסוער שמקיף אותי מדי פעם. למדתי לשחות בו. למדתי להנות ברגעים בהם המים שקטים... לאגור כוחות... להרגיש את היופי ... לתת לגלים הקטנים לשטוף אותי ולרענן אותי.

וכשללא התרעה מוקדמת אני נסחפת במערבולת -  למדתי לתת לה להיות, לא להילחם בה... להתמסר לכאב... לבכות... ולהמתין להפוגה. 

כל פעם מחדש אני מופתעת כשההפוגה מגיעה. היא תמיד מגיעה, מאפשרת לי להמשיך לקיים את ההבטחה שלי אליך , גם אם רגלי לא יחזרו לדרוך לעולם ביבשה.

 

יום האזכרה מביא איתו תחושת שחרור. בזכותו, אני מאפשרת לעצמי להתכנס , לעשות פחות ולהרגיש יותר. אני לא מתאמצת להסיח את דעתי, אני מסירה את ההגנות, את הפיגומים, את כל מה שעוזר לי במהלך השנה ואני משחררת... מרפה... נותנת לכל הגעגועים אליך להציף אותי -  גם אם זה משתק.

חמש שנים עברו והזמן לא הקל  . לא על הגעגועים האין סופיים, לא על הכאב שפולח את הלב, לא על המחנק בגרון כשאני חושבת עליך...

אורלי היקרה אומרת שהזמן מקל רק בנקודה אחת, והיא צודקת : כל שנה שעוברת אני לומדת דרכים נוספות לגייס אנרגיות כדי להמשיך.

חמש שנים שאני נעזרת במה שהיה גם חלק מחייך: לחוות את הרגשות במלואן.

אני עצובה כשעצוב לי, אני שמחה שכשמח לי. אני בוכה כשהמחנק משתלט על גרוני, אני צוחקת בפה מלא ברגעים אחרים.  אני מעריכה יותר את הצחוק, אני מאפשרת לעצמי נגיעות של אושר.  

גם אם יש לפעמים סביבי מי שקשה לו לראות אותי עצובה, או אולי להבין איך אפשר לחוות רגעי שמחה  - זו הבחירה שלי. זו הדרך שלי להמשיך לחיות בלעדיך. לא "או - או" אלא "גם וגם".

כמו כל שנה, גם השנה היו גם רגעים שמחים וגם רגעים עצובים .בכל אחד מהם , אני  מדמיינת לי מה היה קורה לו היית כאן. בכולם היית חסרה לי.

 

השנה, באזכרה של אמא שלי אמרתי שאני מבינה שיחסים בין אמא ובת לא מסתיימים עם מותה של אחת מהן - אלא עם מותן של שתיהן.

זה נכון , כמובן, גם לגבינו.

כל עוד אני פה, יש בינינו מערכת יחסים. היחסים משתנים. מתפרשים אחרת במהלך השנים. מקבלים גוונים חדשים.

במובן הזה, אנחנו עדיין יחד.

אני נושאת אותך איתי כל הזמן. את חיה בתוכי. אני מטפחת את רוחך , כאילו לקחתי ממך זרעים קטנים ושתלתי אותם בי. והם נובטים, והם מצמיחים ניצנים ואני ממש חשה שאני מוצאת דרכים לשמור אותך כאן,

את חיה בי כל עוד אני חיה. יזכרו אותך כל עוד אני אמשיך להביא אותך איתי לכל מקום.

ואני אמשיך.

 

עדידי, החיים ממשיכים . בלעדיך הם חיים אחרים ,אך הם ממשיכים.

האחיות המקסימות שלך שהיו תמיד , יחד איתך, האור שבחיי, הן עכשיו גם מגדלור שאורו מאיר את הים שמסביבי ומזכיר לי לאן פני מועדות ולמה שווה להמשיך בדרך.

הן לא מרבות לשתף אותי ברגשותיהן בכל מה שנוגע אליך.  זה לא מונע ממני להרגיש אותן או להבין  ,שבמקביל לכאב העצום שהן חשות, לגעגועים העזים, לתחושת ההחמצה של "מה היה אילו..."  - גם הן מקיימות את ההבטחה שלנו אליך לשאוף לחיים מאושרים. 

גילי, חגגה כבר 24, היא ממשיכה לעבוד עם חיות ונהנית מכך מאוד. היא מתרגשת לקראת תחילת למודים בשנה הבאה. כל פעם אני מרגישה יותר ויותר קרובה אליה, מצליחה לחבר את החוטים שנפרמו ביחסים שלנו בשנים האחרונות .

שנשן, תחגוג ביולי 21. היא בחרה לעשות את זה בכפר בו בילית את החודשים האחרונים לחייך. כן , רציתי לספר לך שעוד חודש אנחנו חוזרים להודו, הפעם זו הנסיעה של שני, קיום ההבטחה ללוות גם אותה במסע בעקבותיך. גם היא רוצה לראות מה אהבת, איפה גרת, מי הילדים איתם שחקת, איך נראה נוף יער האורנים על רקע הרי ההימלאיה הלבנים בקאסר דווי. 

 

החיים ממשיכים גם מסביבנו, וטוב שכך.

לפני שבועיים היינו בחתונה של ליעד ודפי. ליעד, חבר הילדות האהוב שלך. חבר הנפש הראשון שלך ,שזכר גם אותך תחת החופה ביום נשואיו.

היית חסרה שם מאוד. לא רק את, כמובן. והיית חסרה לכולם, לא רק לי.

יחד עם זאת, הייתה חתונה שמחה ומדהימה. כולנו חגגנו מכל הלב, רקדנו, שרנו והיינו מאושרים להיות עם האשכרים בשמחתם.

יש עוד חתונות בדרך. גם עליהן אני שמחה. גם בהן ארקוד ואחגוג כי אני רוצה להיות עם חבריך ברגעי השמחה ואני רוצה גם להביא אותך איתי אליהם. להיות שם גם בשבילך.

זה תמיד מרגיש נכון, גם אם לפעמים עצוב.

אני לא חוששת. אני לא לבד. יש לצידי חברות מדהימות, "חברות- כריות" אני קוראת להן, כאלה שנמצאות תמיד לצידי לרפד את הנפילות, לספוג את הדמעות ולאפשר חיבוק תומך. בלעדיהן לא הייתי שורדת את השנים האלה.  

 

דידי, תמיד אמרתי שבקצוות של החיים יש ארועים שמבינים אותם רק כשחווים אותם.

כך הרגשתי לגבי התחושות המתעוררות עם לידת הילד הראשון או הכאב שחווים עם מותו של הורה.

לאט לאט מתברר לי, שיש חוויות חיים , אשר לא מובנות לעולם.

גם אם אני מבינה מה עובר על אם שכולה אחרת,  אני בעצם מבינה- ששתינו לא מבינות, שאי אפשר להבין מה זה לאבד ילד. שאי אפשר לקלוט את זה, אי אפשר לעכל את זה, אי אפשר לתפוש את זה.

נשאר רק למצוא דרכים לחיות עם זה.

זה מה שאני עושה, דידי. חמש שנים. הבטחתי לך.

 

אני מקדישה לך השנה שיר שאהבת, שיר ששרת בלי סוף בבית ושכמו במקרים רבים אחרים - המילים שלו מקבלות עבורי היום משמעות נוספת.

The heart must go on/ Celine Dion

Every night in my dreams
I see you. I feel you.
That is how I know you go on.

Far across the distance
And spaces between us
You have come to show you go on.

Near, far, wherever you are
I believe that the heart does go on
Once more you open the door
And you're here in my heart
And my heart will go on and on

Love can touch us one time
And last for a lifetime
And never go till we're one

Love was when I loved you
One true time I hold to
In my life we'll always go on

Near, far, wherever you are
I believe that the heart does go on
Once more you open the door
And you're here in my heart
And my heart will go on and on

There is some love that will not
go away

You're here, there's nothing I fear,
And I know that my heart will go on
We'll stay forever this way
You are safe in my heart
And my heart will go on and on

 
 
Created by Sagi-Design