| אמא - אזכרה 21/6/11 | |
|
אזכרה של עדי 21/6/11 לשירים כוח משלהם. עידן, חברך היקר, שלח לי שיר לפני כמה שבועות . מתברר שזה השיר שגילי שהשמיעה באזכרה לפני שנה כי הוא דבר אז לליבה . זה השיר שמתאר הכי נכון את ההרגשה שלי השנה. לכן, אני מרשה לעצמי להשמיע אותו שוב: ( השיר "מה אעשה" /אריק לב ארי)
ילדה שלי, שש שנים שאני מבקשת ממי ששם למעלה שישמור עליך: אלוהים , מלאכים לבושים בלבן, פיות קסומות שמרקדות בעננים . גם מאהובים שהלכו מאיתנו בקשתי שישמרו עליך. שש שנים שאני מנסה בכל כוחי לשמור על מי שפה, להיות כאן, בעיקר עבור האחיות האהובות שלך. שש שנים שאני נושאת איתי כעס עצום על מה שקרה, שואלת למה ולא מקבלת תשובה . כועסת על כך שעם טיפ טיפה מזל - הכל היה יכול להיגמר ברגליים שבורות ובשיקום. אני מודה : לא פעם אני חשה גם כעס עליך ועל הבחירות שלך שהובילו למותך. תחושות הכעס מובילות לכל "הפחד הזה", שכמו בשיר , אני לא יודעת מה לעשות איתו...
השנה הבנתי דברים חדשים עליו, על "הפחד הזה". על החרדה שהפכה לבת לוויה שלי מאז מותך. השנה חקרתי אותה, התעסקתי איתה, עם אותה חרדה שגורמת לי לרצות להיות על המשמר, חרדה שבגללה אני מרגישה קצת כמו ש"ג בשער : קשובה לכל רחש, לכל לחש, לכל תזוזה - מפחדת לא לפספס כניסתו של מחבל למתחם עליו אני מופקדת.. מאז מותך, אני מסתובבת בחיים עם אנטנות שלופות, עם חושים מחודדים, עם עור חשוף שיכול לחוש בכל שנוי קל במשב הרוח - והכל בגלל הפחד לפספס , לטעות בהערכת המצב , דואגת שלא יקרה , חס וחלילה ,משהו שיכולתי למנוע . לעתים, כשאני משמיעה בקול את דאגתי , אני פוגמת שלא במתכוון בניצני התלהבות סביבי . גילי ושני מרגישות זאת לא פעם על בשרן . הן יודעות שהדאגה נובעת מאהבה עצומה ואין לי ספק שהן מבינות את מקורה, אך זה עדיין מקשה לפעמים על כולנו. הראש שלי מבין את חוסר ההגיון , אך הלב? - הלב חווה את הגרוע מכל והוא מתכווץ בדאגה ומתקשה להרגע .לכן גם אני, כמו בשיר - מבקשת להישמר "שלא אשתגע".
כאן הזמן עושה קצת את שלו: מרגיע מעט, מכניס הגיון לפחדי . השנה - החרדה שלי ואני הכרנו קצת יותר אחת את השנייה. קבלתי אותה, קבלתי עוד קצת את עצמי , את "גליה החדשה", זו שנולדה אחרי מותך. למדתי, שכמו מותך, גם החרדה היא אורחת קבועה בנשמתי וחדלתי להתנגד לה. למדתי השנה שאני לא חייבת "להיות הש"ג" - גם אם אולי אבחר תמיד "לבנות לי בית קרוב לגדר" אני לא חייבת להיות בשער, גם אם מבטי לא יפסיק להציץ לשם. למדתי שלא כל רחש הוא מחבל - לפעמים זה רק שועל קטן שרץ בין השיחים. ובעיקר: למדתי להזכיר לעצמי שוב ושוב שקרו וקורים כל הזמן גם הרבה דברים טובים ועלי להתרכז בהם, לשאוף מהם כוח, להשקיט בהם את פחדי.
שש שנים בלעדיך ילדה שלי. בלי החיוכים שלך, בלי הצחוק שלך, בלי השירים שלך, בלי השטויות שלך. בלי הבלאגן שלך, בלי שלטי טלביזיה ללא מכסה לבטריות, בלי חפצים שלך מפוזרים בכל מקום, בלי מסטיק אבטיח או "שיקויים" שאת ממציאה, בלי שמות מוזרים שנתת לחברים או לחפצים שונים , בלי אחולי "לאק לאק לאק" לפני ארועים חשובים, בלי פתקים סודיים שאני מוצאת במקומות לא צפויים , בלי מחברות מחשבות עמוסות בעולם הפנימי העשיר שלך, בלי ספורים הזויים שיכלו לקרות רק לך. אני מתגעגעת להכל...כל הזמן... שש שנים של געגועים עזים לידיים הדקות שלך, לעיניים הבורקות, לחיוך הממזרי... לפעמים, אני מצליחה להתרכז ולהריח את הריח שלך, לחוש כמעט את הרכות של עור פניך, את המגע של האצבעות שלי מסרקות את השיער שלך, להרגיש את טעמה של נשיקה על הלחי שלך. מצליחה לשמוע אותך מדברת, מדווחת על חלום חדש ומסעיר. אני מתאמצת לזכור עוד ועוד פרטים, נאחזת בהם שלא יברחו לי, שאת לא תברחי לי. מאמצת את כל החושים שלי ומבקשת מכל אחד מהם שינצור בתוכו את הזכרון הפרטי עליו הוא אחראי.
עדידוש, אני רוצה להשאיר אותך "חיה" בזכרון שלי ושל כל מי שאהב אותך, אבל כל זכרון, צובט גם את הלב. אני מנסה לא לוותר, להמשיך בדרך שלובת זרועות עם שניהם, עם הזכרון ועם הכאב . אני דואגת שיזכרו אותך, גם כאלה שלא הכירו אותך, דואגת להנציח אותך בדרכים שונות. השנה, היית איתנו כשסטודנטים לתיאטרון שרו שירים מתוך מחזות זמר בתחרות שנערכה לזכרך.היה שמח ועצוב. היית שם איתנו, צופה על הבמה ומחייכת בכל שיר ושיר.
שאלו אותי אם אני חושבת עליך כל יום. רק כל יום? את הילדה שלי ואת מתה. כל מה שקורה לי - עובר דרך מותך. כאילו אבדתי את היכולת לנשום דרך האף ואני נושמת דרך פצע שנפער בי היום - לפני שש שנים... ונושמת כל הזמן, כל יום, כל דקה. כל שאיפה שלי עוברת דרך הפצע... אני מתפקדת, אני פעילה, אני מבלה, אני אוהבת, אני נראית רגילה לגמרי - אך גם האוויר הצח ביותר , ביום הנעים ביותר, כשאני מוקפת באנשים האהובים ביותר - עובר דרך חסרונך.
ילדה שלי, אני ממשיכה. גם האחיות המקסימות שלך ממשיכות. גם אבא. כל אחד בדרכו, כל אחד עם בן או בת זוגו, כל אחד בקצב שלו , בשביל שלו. גילי עשתה דרך עצומה השנה, היא פורחת בלמודים, בעבודה, בזוגיות היפה עם אוהד. הם עברו לגור יחד, ובפעם האחרונה ששמעתי הם כבר 13 נפשות בבית , אם סופרים גם את שלושת הכלבים, את חמשת הארנבות ואת הדגים. היא בונה לעצמה מקום משלה וממשיכה להגשים חלומות ופרויקטים שונים. אין סוף ליוזמה ולנחישות שהיא מגלה. שניני, עברה השנה תקופה לא פשוטה בה התמודדה פנים אל פנים עם אובדנך. היא החליטה באומץ רב לעשות שינוי בתוכניות ואחרי הפסקת למודים נסעה גם היא לטיול תרמילאים בדרום אמריקה. היא חזרה בשלום , מלאת חוויות ועוד הביאה איתה מזכרת מהטיול, את גד, והם מסתובבים שניהם מאז כמו שתי דמויות מסרט מצוייר עם לבבות שמתעופפים להם מעל הראש L . היא מתכננת לעבור לגור בצפון, לחזור ללימודים, למצוא את מקומה ולדבוק במימוש חלומותיה. שתיהן, ממלאות אותי אושר והייתי נותנת הכל רק כדי לראות שוב את שלושתכן יחד, נהנות, צוחקות, מתייעצות, מחליפות חוויות או אפילו רבות על בגדים או על תשומת לבנו. את עשית אותי אמא - אז את זוכרת שלא תמיד הכל זורם. אבל גם כשיש רגעים קשים , כשמצוקות או כעסים צפים ועולים - הן יודעות , כמו שגם את ידעת, שתמיד אהיה לצידן והן יכולות לסמוך על אהבתי, ללא תנאי, לעולם. ואני? - אני בסדר. נאחזת בהבטחתי לך. נאחזת בחיים כאילו אני חייבת לחיות אותם עכשיו גם עבורך. נאחזת באמהות לגילי ושני וברצון שלי להיות חלק משמעותי בחייהן, נאחזת בחברות והחברים האהובים שלי, נאחזת בקשר עם סבא, קשר שמתחזק ומתעשר עם כל שנה שעוברת , נאחזת בלמודים ובפעילויות שממלאות את חיי במשמעויות חדשות.
מתוקה שלי, נסיכת החלומות שלי, אהבת לפנטז, אהבת לדמיין, אהבת לחלום על זה שאת עפה. במבט לאחור, מגלים שהרבה מהשירים האהובים שלך מדברים על הכמיהה והרצון לעוף. ברגעים הקריטים בהם נחצו הקווים בין מציאות ודמיון - הלכת לשם, למשאלה שלך להמריא לשמיים. האמנת שאת פיה וכמו פיה - רצית לעוף... אני רוצה להקדיש לך את אחד השירים האהובים עליך, שיר ששרת בקולי קולות עם אחיותיך בבית, שיר שחבריך הקרובים בטח שמעו אותך מזמרת אותו, מדיימנת את עצמך על גגות פריז במולאן רוז'...שיר שמזכיר לי אותך ואת החלומות שלך. שיר שמדבר על חלום ספציפי - החלום לעוף. אני אוהבת אותך דידי, אני מתגעגעת כל יום יותר ואני שוב ושוב מנסה להתנחם בעובדה שהיית מאושרת, שחיית חיים מלאי חוויות ובתוך ליבי, אני מקווה שנשמתך אכן הגשימה את חלומך והיא המריאה גבוה לשמיים.
אמא
I follow the night
|
|
|
||
 |
||
|
|
||
 |
||
|
Created by Sagi-Design
|
||
